במאמר זה נבין כיצד השמש עובדת בעצם ועל האטמוספרה של השמש.
האזור הנמוך ביותר של האטמוספרה של השמש הוא אזור שאנו יכולים לראות. "פני השטח של השמש" בדרך כלל מתייחס במונחים פשוטים ל-180-240 מיילים (300-400 קילומטר רוחב) ויש לו טמפרטורה ממוצעת של 5800 מעלות קלווין. האזור נראה מגורען או תוסס, ממש כמו פני השטח של סיר מבעבע של מים. הבליטות הן המשטחים העליונים של התאים. ככל שאנו עוברים דרךבאזור זה הטמפרטורה יורדת והגזים, בגלל שהם קרירים יותר, אינם פולטים הרבה אנרגיה ואור. זה גורם להם להיות פחות אטומים לעין האנושית.
העטרה היא השכבה האחרונה של השמש והיא משתרעת על כמה מיליון מיילים החוצה. ניתן לראות את זה הכי טוב בזמן ליקוי חמה ובתמונות רנטגן של השמש. הטמפרטורה שלה בממוצע קורונה היא 2 מעלות קלווין. אף אחד לא בטוח למה העטרה היא כל כך חמה, ייתכן וכתוצאה מהמגנטיות של השמש. יש אזורים בהירים וחמים ואזורים כהים הנקראים חורי עטרה. חורי עטרה הם קרירים יחסית ונחשבים לאזורים שבהם יש בריחה של רוח השמש.
באמצעות תמונות טלסקופ אנו יכולים לראות כמה תכונות על השמש מעניינות שיש להן השפעות כאן על פני כדור הארץ. בואו נסתכל על שלושה מהם: כתמי שמש, אבוקות שמש והתפרצויות שמש.
אזורים חשוכים וקרירים נקראים כתמי שמש. כתמי השמש מופיעים תמיד בזוגות והם שדות מגנטיים חזקים (כ -5,000 פעמים יותר מאשר השדה המגנטי של כדור הארץ). השדה המגנטי נגרם על ידי תנועות של גזים בתוך השמש.
פעילות כתמי שמש מתרחשת כחלק ממעגל של 11 שנים הנקרא מחזור השמש שבו יש תקופות של פעילות מקסימלית ויש תקופות של פעילות מינימאלית.
לא ידוע מה גורם למחזור של 11 שנים, ישנן שתי השערות שהוצעו:
סיבוב לא אחיד של השמש מסלף ומעוות את קווי שדה המגנטיים בעיצוב הפנים. קווי השדה המעוותים פורצים את פני השטח ויוצרים זוגות של כתמי שמש. בסופו של דבר, קווי השדה מתחילים להתפרק ופעילות כתמי שמש יורדת. לאחר מכן המחזור מתחיל שוב מחדש.
